משחק היה, בטח שהיה, אבל הרבה יותר משהיה משחק, לא באמת היה משחק, ומכיוון שכך – מחשבותיי נדדו במהלך המשחק למה שכן היה (להלן) או יהיה (גם להלן), והנה אם כן כמה הגיגים ותובנות שעלו במוחי תוך כדי שאני צופה בקבוצה הבינונית למדי של סקרמנטו (והשנה, בניגוד לשנה שעברה גם לא מהנה) מנצחת את קבוצת הג׳י ליג של הווריורס.

סרבים: כלומר, כן סרבים. ואני לא חושב שזה מקרה שבייליציה (יום חלש במיוחד עם נקודה בודדת) ובוגדנוביץ׳ (חביב כהרגלו הן עם הכדור והן בלעדיו) הם סרבים, שמשחקים בקבוצה שמנוהלת על ידי , ובכן, סרבים. כלומר, שני הסרבים האלה:

מזכיר נשכחות, נכון? מה שגם מזכיר נשכחות הוא לראות את דאג כריסטי, חנוט בחליפה ועניבת פרפר מעביר בין הרגליים בישיבה (!!), ואת שני הבחורים מהתמונה למעלה מסתודדים לאחר המשחק, יחד עם אותו כריסטי, ואותו בייליצה. מעניין רק איפה היה בוגדנוביץ׳ בכל הסיפור. רק חבל קצת שסקרמנטו של בוגדנוביץ׳ ובייליצה היא ממש לא הסקרמנטו של ולאדי ופג׳ה (וכריסטי)

.

גבוהים

דיבאץ׳ היה גבוה, וגם לסקרמנטו יש גבוהים, רק שהשניים הכי חשובים פצועים. מה שאומר שהיום סקרמנטו נאלצה לשחק עם ג׳יילס, שהוא אמנם בחור חביב אבל קצת גבעולי ועם בארנס שעוד נגיע אליו בתפקיד הפאוור פורוורד. זה עבד מול הווריורס, אבל זה לא באמת עובד מול קבוצות עם יומרות. גם לא אם מצרפים לכך את לן. וולטון נשאל על מצבו של הולמס בתחילת המשחק והודה שיש עוד זמן עד שתואם מונטרז הארל הזה יחזור לשחק.

והאמת היא שיש על מה, כי לקינגס עדיין יש סיכוי מסוים לפלייאוף. בכל מקרה, אם נחכה גם נראה. מי שניצל את העובדה הזאת היה מרקיז כריס שנתן משחק מצוין ממש והיה נקודת האור הבודדה בגולדן סטייט תוך שהוא מציג כמה היילייטים חביבים במיוחד, ואולי בכל זאת השחקן הזה שנראה לא מזמן בדרך להיפלט מהליגה עוד ימצא בה עתיד.

.

נקמה והיעלמות:

שני האריסון בארנס הגיעו למשחק היום. זה של המחצית הראשונה, ובעיקר זה שקלע 14 נקודות ברבע הראשון היה האריסון בארנס שבא להעביר נקודה – שגולדן סטייט לא היתה צריכה לוותר עליו עבור נזיד עדשים בשם קווין דוראנט. ברבע הראשון בארנס ניצל את העובדה שהוא אחד השחקנים היותר פיזיים בעמדות הפורוורד (למרות שהוא לא בהכרח נראה כזה), ויצר נקודות פעם אחר פעם, בקלות מול האין הגנה של הווריורס. זאת היתה נקמה מושלמת.

אבל גם היה את האריסון בארנס של המחצית השניה, וכפי שפתחתי, יותר משהיה האריסון בארנס של המחצית השניה, לא באמת היה האריסון בארנס של המחצית השניה. כלומר, היה מישהו שנראה כמוהו שהסתובב על המגרש. אבל לא ברור כל כך למה ומדוע.

הוא, את הנקמה הקטנה שלו עשה בהתחלה.

הילד

ואם כבר מדברים על מופעי היעלמות מרשימים, אז הילד של שלושת הרבעים הראשונים היה בדיוק כזה. נוכח נפקד מובהק. ובכל זאת, מי שהיה אחד השחקנים המשתפרים הברורים ביותר בליגה בעונה הקודמת, הראה שעדיין יש לו משהו כשהוא קולע 5 שלשות וסוגר את המשחק בסטייל ברבע האחרון.

בכלל, צריך לדבר על זה – וולטון לפני כחודש החליט שהגיע הזמן להפסיק לשחק עם בוגדנוביץ׳ כשחקן שישי (אולי דיבאץ׳ אמר לו משהו), ולעשות את זה במקום, עם הילד. ובינתיים זה דווקא די מצליח. המאזן של סקרמנטו עם הילד בספסל הוא 4-9 חיובי, כשהילד עצמו ממשיך לקלוע את הממוצע העונתי שלו (כ-20 נקודות למשחק באותם משחקים, וגם לפני) אבל עושה את זה ככוח אש מרכזי מהספסל. היום כאמור הוא הבטיח את הניצחון של סקרמנטו, ואולי דווקא הפעם שיחק המזל לוולטון עם הברקה.

אז נכון, סקרמנטו ממשיכה לשחק לאט (לא מבין למה פוקס מחזיק את הכדור כל כך הרבה לפעמים) בניגוד לשנה שעברה, אבל כשיש שיחוקים, צריך להזכיר אותם, והילד זה שיחוק.

ואם שמתם לב למגמה – אז אתם צודקים. בארנס היה הרבע הראשון כולו, הילד היה הרבע האחרון כולו, פוקס היה רבע שלישי מצוין. לא זוכר כבר מי היה הבולט ברבע השני, אבל באופן כללי כל הסיפור הזה עם שחקני מומנטום מעניין.

.

ג׳בארי פארקר נגד אנדרו וויגינס

כן, זאת סוג של פיקנטריה כי הם נבחרו בצמרת אותו דראפט, ופעם חשבו שהם יהיו הלברון + מלו החדשים של הליגה, עד שהתברר שלא. אבל זה לא רק שפארקר בכלל לא שיחק היום במדי סקרמנטו, למרות שאין לה ממש גבוהים נורמליים, זה גם שוויגינס לא שיחק. כלומר, הוא כן שיחק ,אבל לא בחמש הדקות האחרונות של המשחק. בחמש הדקות האחרונות של המשחק, קר החליט שנמאס לו מזה שוויגינס אמנם קולע פה ושם אבל לא קשור בכלל למשחק הקבוצתי של הווריורס ופשוט הוציא אותו. מי כן שיחק בחמש הדקות האחרונות? דראגן בנדר, זה מי. אבל וויגינס – ממש לא.

ומה זה אומר על העתיד של הווריורס: בואו נעבור רגע שחקן שחקן

ובעוד אני מסתכל שוב על הקבוצה הבאמת כה חלשה של הווריורס, מה שעבר לי בראש הוא – מי מבין החבר׳ה האלה שמסתובבים על המגרש יכולים אשכרה גם לשחק כדורסל שנה הבאה בקבוצה שלה לכאורה יהיו יומרות, אז הנה הרוסטר, כשאני מחלק אותו לשחקני חמישייה פוטנציאליים, שחקני 6-10 (כלומר, כאלה ששווים מקום בספסל בקבוצה נורמלית), שחקני 11-15, ושחקנים שלא קשורים לענף.

קיי באומן – מבחינתי שחקן 11-15. מזכיר לי כל מיני גארדים נמוכים אחרים ששיחקו בווריורס ואז נעלמו, כמו איאן קלארק וקווין קוק. אבל ככזה הוא בסדר.

דראגן בנדר – לא קשור לענף. באמת שלא ,אפילו באירופה הוא בקושי שחקן חמישייה לדעתי. היו לו כמה מהלכים היום שהיו אות ומופת לאיטיות וחוסר הבנה.

קוון לוני – (6-10) הוכיח את עצמו כבר בעבר. כוכב גדול הוא לא יהיה לעולם והאמת היא שהוא נגר אפילו באימונים, אבל…

חואן טוסקנו אנדרסון – לא קשור לענף. היו לו שתי שלשות תמוהות לגמרי במחצית הראשונה.

אלן סמילאגיץ׳ (11-15) – אמנם לא שיחק היום, אבל ממה שראיתי בעבר הוא יותר קשור לענף מבנדר.

מרקיז כריס (6-10) – מוכיח את עצמו לאחרונה בהחלט, אתלטי, מסוגל לשחק בלי כדור ואפילו לקלוע קצת מבחוץ. בסך הכל, שחקן פחות רע משהיה עד השנה.

ג׳ורדן פול – לדעתי לא קשור לענף. יש לקר איזשהו פטיש אליו ולא ברור לי למה. משחק הרבה יותר דקות השנה משצריך, ולא תרם לדעתי לניצחון אחד או לחצי ניצחון של הווריורס. היו צריכים לוותר עליו ולהשאיר את גלן רובינסון או ברקס, לא בדיוק מאורות גולה, אבל לפחות שחקנים שקשורים לענף.

אריק פסקל (6-10) – בואו נהיה הוגנים, שחקן דגול הוא לא, והוא קרוב יותר לשחקן עשירי מאשר לשחקן שישי. אבל נדמה לי שיש לו מספיק כדורסל ונוכחות. איכשהו תמיד מצליח לסיים עם דאבל פיגר, כולל היום.

דמיאן לי (11-15) – יותר טוב מפול, קשור לענף לפחות. היו לו כמה שלשות חביבות היום.

אנדרו וויגינס – לדעתי הנעלם הגדול, אני לא מאמין בו בכלל כשחקן קבוצתי, ואני מאמין שהוא עוד ישחק בסין מוקדם משנדמה. נע בין שחקן חמישייה לגיטימי לבין ״לא קשור לענף״. בשום אופן לא משהו באמצע.

בקיצור, עונת הבנייה הזאת של הווריורס הניבה בסופו של דבר 3 שחקני ספסל סבירים, ועוד שלושה שחקני ספסל שוליים. אני חייב להגיד שגם עם קליי, סטף, ודריימונד (בהנחה שיחזור לעצמו כשיהיה לו עם מי), זה לא כל כך הרבה.

.

וכל זה מוביל אותי לעניין הגדול באמת – סטף נתן אימון קליעות נפלא שבו הוא קלע כמעט את כל מה שהוא זרק, איך שהוא רצה לזרוק ומכל טווח שהוא רצה לזרוק. רק תחזור כבר!!